משל הכרם הטוב

סיכומי שנה אמורים להגיע לפני שמתחילה השנה החדשה, אבל אני לוקחת לי את החרות לסכם עכשיו את השנה שחלפה על אוספת אוצרות, עכשיו אחרי שהתאריך השרירותי הזה של שנה קלנדרית כבר התחיל והשנה העברית החדשה כבר נוכחת.

כדי לעשות זאת, לקחתי מצלמה, קמתי ונסעתי לחפש כרם, אשר ידעתי שבזו העונה צבעי הגפן יהיו משגעים ביופים ועוד ידעתי, כי מבין שורות הגפנים עבות הגזע ומבין שריגי העלים הצבועים צבעי שלכת, תבוא ההשראה.

שגם אם חלק מהעלים יהיו כמושים, יהיו בהם מכמנים.

נסיעה בכבישי הארץ ללא תוכנת ניווט, משולה בעיניי למאמץ הכרוך בהבשלת פוסט לכדי סיום. היעד ידוע, התשוקה לנסיעה בדרכים יפות ומעניינות קיימת, אך בהעדר שילוט דרכים הגון שיסייע, צריך לגייס את מלוא האינטואיציה כדי לנסוע בכיוון הנכון ואף להגיע. זכרתי כי פעם, בעונה זו, ליד בנימינה פגשתי את שחפצתי בו עתה. בנימינה זה בערך צפונה לחדרה?

הנה הגעתי אל העיקר: היתה זו שנה טובה ומגוונת בה הצלחתי לחבר בין זכרונות עבר לחוויות הווה, עורקי האוצרות הלכו והסתעפו – היו פוסטים מלאי טעמים של אוכל והיו כאלה שמתגעגעים למחוזות רחוקים מנקודת מבט שונה, היו כאלה נוסטלגיים וכאלה עם המבט להווה, נוסף מדור "אורחים" וגם רטט הנאה מקריאה בספרים .

למדתי להאט את הקצב, להקשיב פנימה. לקרוא את חברותי הבלוגריות וללמוד מהן לדייק את מה שטוב עבורי. לאהוב את הענפים כולם, את היציבים, אך גם את אלה הנגדעים בידיעה שתחתם תמיד יבואו חדשים.

השנה הזו היתה מלאה אשכולות עסיסיים ומתוקים - הכרתי חברות חדשות מדהימות, בעיקר כאלה שהשיחה איתן ברשתות השונות היא על בסיס קבוע ומפרה, שיחה שמצמיחה רעיונות וסיפורים גם במקומות לא צפויים ודיונים אשר גורמים לי לחיבורים חדשים בין מילים לתמונות.

השנה הזו למדתי להעריך גם ענבים שהופכים לצימוקים מתוקים ומפתיעים. כמה מהם היו מתוקים מדבש, עת הצטרפתי לחדוות שיתופי הפעולה ביננו הבלוגריות, גם בבלוגים משותפים וגם במגזין "ארזת לבד".

מה אני מאחלת לבלוג לשנה הבאה?

שישמור על הקיים, אבל גם שיצמח במקומות מפתיעים, שיגרום להנאת היצירה ולהנאת הצפייה והקריאה.

ושתהיה שנה טובה לכל המלווים והמלוות אותי לאורך כל השנה וגם למצטרפים החדשים - אם טרם נרשמתם לקבלת תזכורת ממני על כל פוסט חדש - אתם מוזמנים לעשות זאת עכשיו, בקוביה הימנית למעלה.