• רבקה קופלר

תנועת הרכבות

אני אוהבת תחנות רכבת ואוהבת לנסוע ברכבות. נסיעה כזו משולה בעיניי למיצוי הטיול המושלם. מיד עולים בזכרוני סיפורים וסרטים שזו התפאורה שלהם, ובכל נסיעה ברכבת ישראל שמסלולה עובר באחוריים של ערי ישראל אני נזכרת בנסיעה ההיא כשנדבקתי לחלון וגמעתי את שעיניי ראו, הנסיעה שיעדה היה "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י במילנו, בערך דקה וחצי לפני שנסגרה לקהל ונכנסה לרסטורציה ארוכת שנים.

תחנת הרכבת בשדה התעופה ליון. עיצוב: קלטראווה

10 שעות ארכה הנסיעה ברכבת שחצתה חצי יבשת, בימים אחרים, מאוד תמימים. אבל אי אפשר לפתוח פוסט על רכבות מבלי להסיר את השומה הכואבת, והלוחצת של כל מי שחי כאן בארץ בשבעים השנים האחרונות, ובואו נודה, למילה רכבת יש כאן צליל מאוד כואב שמזכיר לנו ימים אחרים, לחלוטין לא של טיולים.

תחנת הרכבת בקנטרברי. אנגליה

תמונת הפתיחה שלי תהיה קצת יותר אופטימית, היא לקוחה מסיום מלחמת העולם השניה, כשאמא שלי, אחותה ואמא שלהן החליטו לחזור הביתה לצ'רנוביץ', כך סיפרה לי ממש לא מזמן ואין לי שום דרך לאמת את הסיפור, הן עלו לרכבת שתוביל אותן אל החופש אבל לאחר שהנסיעה החלה התברר לנוסעים שהיא נוסעת אל תוככי רוסיה הסובייטית. מישהו מנוסעי הרכבת האחרים הגה רעיון מבריק ובאמצע הדרך עצרו את הרכבת, ירדו והיטו את הפסים כך שהרכבת נסעה לטרנסילבניה במקום. הם כנראה לא ידעו שגם היא תחת כיבוש סובייטי, אבל אלמלא כן, ודאי לא הייתי אני, כי אמי לא היתה פוגשת את אבי.

​מיצב המדמה קרון רכבת שהוביל יהודים למחנות השמדה. מוזיאון המבורגרבאנהוף, ברלין, שהיה פעם תחנת רכבת

התמונה השניה חייבת להיות הרבה יותר רומנטית. היא תמונה הלקוחה מסרטי שחור לבן שכל כך אהובים עלי – התמונה בה מנופפת האהובה על רציף התחנה במטפחת הלבנה, מזילה דמעה ומקווה לטוב. סצינה כזו יכולה להתרחש רק בתחנה אצילית גדולת מימדים כמו התחנות של לונדון שהעיצוב המיוחד והאוהב ניכר בה בכל פינה, אליהן חזרתי שוב ושוב בכל פעם שהגענו לעיר. אני אוהבת את תחנות הרכבת הגדולות והעצומות, אלה שהרצפה והקירות המאסיביים שלהן רועדות כשרכבת ארוכת קרונות יוצאת לדרך. בעיניי תחנות הרכבת האלה הן יעד עיקרי בטיול לעיר גדולה.

תחנת הרכבת רחוב ליברפול, לונדון

תמונה שלישית אהובה עלי במיוחד כי היא זכרון של גילוי, של נסיעה בעקבות התאהבות – שלי בציור. תחנת סנט לזר. ציירי המאה ה-19 ציירו תחנות רכבת כחלק מהתפעלות מקצב החיים המודרני החדש. ציור תחנת סנט לזר של מונה היה בעיניי עוד יותר רומנטי מניפוף במטפחת לבנה על הרציף, ולכן היה זה אחד היעדים הראשונים שלי בטיול הראשון בפריז. חזרתי אליה בטיול האחרון לעיר היפה בעולם, רציתי עוד קצת מהקסם ההוא של הראשוניות אבל הוא נעלם עם בניית הקניון המודרני במקום, זה שדומה לכל קניון אחר.

תחנת הרכבת סנט לזר, פריז

תמונה רביעית תוקדש לעיצוב תחנות הרכבת. הרכבת נתפשה כשיא המודרניזם גם הרבה אחרי שהיא הומצאה. אולי בגלל שהיא פתחה את הדרך אל החופש, אל דרך ההרפתקאות, חיברה רחוק לקרוב. הרבה מתחנות הרכבת בהן ביקרתי ריגשו אותי ממש כאילו היו קתדרלות חשובות. גם בגלל העוצמה שהיא משדרת כל כמה דקות כשרכבת ענקית כזו עוזבת אותה על מנת לחצות את היבשת, מרעידה את נימי נפשי כמו את הקירות ואת הרצפה, וגם - בגלל שהן באמת יפות מאוד.

תחנת הרכבת האופטבאנהוף, ברלין

והתמונה האחרונה תהיה מן הסתם המנה העיקרית. הסיפור: הטיול הראשון שלי לחו"ל החל בשמונה ימים בפריז ושבועיים וחצי לאורך המגף האיטלקי. החיבור בינהם היה ברכבת שנסעה בין פריז למילנו בעשר שעות ארוכות בהן התבוננו החוצה דרך החלון החולף על פני נופים משתנים, מבחינים בשינוי המובהק במעבר בין נופי צרפת לשוויץ הגאוותנית בהריה העצומים ובבתיה המקושטים בפרחים, דרך לוזאן ואגם ג'נבה ועוד יותר במעבר בין שוויץ לאיטליה שנראתה הרבה יותר ענייה לעומת שכנותיה, בבתיה המתקלפים והערומים החפים מכל קישוט. עם עצירה בכל מעבר גבול נדרשנו אז לבדיקת דרכונים.

תחנת הרכבת בשדה התעופה ליון. עיצוב: קלטראווה

המסע החל עם הריגוש שבהגעה לרכבת עצמה. שמונה וחמישה היתה שעת היציאה מתחנת גאר דה ליון. אחרי יותר משבוע בפריז הבנו שהרכבות של המטרו הם הדבר הכי מדוייק בעולם.

תחנת מטרו, פריז

אלא שלא היה לנו העונג לנסוע בהן בשעת הלחץ הזאת של הבוקר, כך הגענו לתחנת הרכבת בדקה לשמונה. תחנה ענקית כמוה לא ראינו קודם לכן מעולם. בריצת אמוק רצנו ללוח שהראה את מספר הרציף ובריצה מהירה עוד יותר הגענו אליו. הספקנו להציב רגל על מדרגות הקרון והיא יצאה את התחנה בדיוק בזמן. מזל. כל הדרך ישבנו מכווצים. בשעה הראשונה בגלל ההבנה שכמעט ופספסנו את הרכבת ובשאר השעות כי בתא של ששה אנשים, ישבו עוד ארבעה אחרים, כולם לובשי המדים החומים של הפאשיסטים האיטלקים. פחדנו. אולי זה היה רק הדמיון שלנו. כל שעתיים בערך הם הוציאו ארוחה קלה, סיפרו באיטלקית מתנגנת ממה היא מורכבת (זה קל להבנה גם למי שאינו דובר את השפה), התחלקו בה, טעמו ואף הציעו לנו ואנחנו סירבנו בתנועות ידיים מנומסות. שתקנו 10 שעות עד שהגענו למילאנו, כדי שלא יזהו את שפתנו.

שעון תחנת הרכבת, ברייטון

הדרך היום נעשתה קצרה בהרבה. יש רכבות יותר מהירות, יש מנהרות מקצרות דרכים. המפה כאן מתארת את התוואי בו נסענו אז. (לחיצה על המפה תוביל למפת גוגל).

אם עדיין אינכם רשומים כעוקבים, הירשמו בצד ימין למעלה לקבלת הפוסטים הבאים ישירות למייל.


#רכבת #תחנתרכבת #טיולבחול

רומן היסטורי פרי עטי,
לקריאה חופשית, המתרחש במאה התשיעית לספירה

u05e0u05d9u05d5-u05d0u05d9u05e0u05d2u05d

​מפות שציירתי לפי מסלולי טיולים
שהם מסע בדרכים, Road Trip
ובהם סיורים מצולמים.

צפת, אוויר הרים לה

גם בקיץ החם הרבה יותר נעים בצפת. פעם, לפני הטיולים לחו"ל - צפת היתה יעד טיולים פופולרי. היום, כששוב הטיולים בארץ הם היחידים האפשריים - ממליצה מאוד לנסוע לעיר הכל כך מיוחדת הזו ואף לטייל בסיביבתה.

ארכיון אוצרות:

איך להתמצא באוספת אוצרות:

פרקי הבלוג:

הבלוג עוסק בנושאים מגוונים – טיולים, אוכל, סקירות ספרים שאהבתי, אמנות ועוד נושאים מגוונים.

לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד הראשי של הבלוג, בו תוכלו לנווט לפי קטגוריות, לפי חיפוש בקוביית החיפוש לפי מילות מפתח
או בלחיצה על לשונית האינדקס שתוביל לעמוד המסודר לפי ארצות ונושאים לפי א'-ב'.

השביל העולה להר:
רומן היסטורי פרי עטי המתפרסם רק כאן. לחיצה על הלשונית בסרגל העליון תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל פרקי הסיפור. תיהנו ואל תשכחו לספר לי רשמים בסוף.


מסלולים:
Road trips - מסלולי טיול מצולמים על מפה שאני מציירת עבורכם. לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל המסלולים.

  • fcebook
  • Pinterest
  • Instagram

© כל הזכויות שמורות לרבקה קופלר 2015