בלוג טיולים, השראה וסיפורים

אוספת אוצרות הוא בלוג אחר בנוף הבלוגים העוסקים בתיירות: אני מספרת סיפורים קטנים שהם השראה לטיולים, להתבוננות וללמידה בשלבי התכנון, הטיול עצמו ולאחריו. הסיפורים שלי עוסקים באמנות, אוכל, נוסטלגיה שיכולה לגעת בכולם ובזכרונות אישיים, מלווים בטיפים מועילים ולינקים להעמקה. כמעט לכל הפוסטים אני מצרפת מפה שאני מציירת לבד.

ליון - טעמים וריחות

מסעדות, שווקים והאוכל של ליון כמו אז, כשהיינו צעירים ונסענו עם תרמיל על הגב וזה הספיק, ארזנו מזוודונת במידות קטנטנות, כי חברת התעופה הזהירה שאם לא יהיה מקום היא לא תרשה להעלות אפילו את הטרולי לקבינה, הסתפקנו במועט, ויצאנו לרחוב לחפש מונית בהרמת יד. "לתחנת הרכבת" אמרתי בשמחה מהולה בריגוש של חידוש. פעם ראשונה מזה שנים רבות שנסענו כך לשדה התעופה. שלושה ימים מלאים בליון, פעם שנייה בעיר. ערב ההגעה ויום העזיבה לא נחשבים. אחרי הביקור הראשון כתבתי עליה כאן בתחושה של גילוי וסחפתי רבים אחרי, שכתבו לי שהדפיסו את הכתוב, נסעו ויישמו בדיוק ככתוב. שמחתי. "באתי לבדוק מה השתנה", כתבתי על אחת התמונות ששיגרתי לעולם, הבחנתי בבניינים החדשים שצמחו כאן בחמש השנים שלא הייתי, חיפשתי את חנות המטעמים ליד המלון הקודם ו

MADE IN CHINA

מה אני בעצם יודעת על סין? שתוצרתה נחשבת ירודה, זולה, נגישה ואולי אף פשוטה? או שלסין תרבות עתיקת יומין, שונה עד מאוד מתרבות המערב, שהסתגרה אלפי שנים מפני זרים ובמאה העשרים היתה תחת שלטון קומוניסטי בניצוחו של מאו, שאולי החריב את התרבות המפוארת ההיא? שכלי חרסינה מאפיינים אותה? אני באמת יודעת? לא ממש. אלה המחשבות המטרידות אותי בכניסה לתערוכה "אולי, אולי לא" המציגה מעבודותיו של איי וויוויי במוזיאון ישראל בירושלים, בשבת האחרונה. המתח שבין מבט מרוחק כפי שאנחנו רגילים, לבין הרצון לחקור מקרוב נמצא כבר באולם הראשון, בו מונחים 34 טון של גריעיני חמניה עשויים חרסינה סינית, עדינה, צבועים אחד אחד, בעבודת יד - ההיפך הגמור מקונספט התוצרת ההמונית והפשוטה. מרחוק הגרעינים האלה נראים כאילו היו שטיח ענק, אי אפשר

הרי הרוקי הקנדיים - ספונטניות של פעם

טיול חלומי הנופים היפים בעולם פעם, לפני שהמחשב והאינטרנט השתלטו על חיינו, עונג שבת היה דפדוף וקריאה בעתונים. רוב הזמן היה זה "הארץ" שגרם לנו לשיחות עומק על דברים שברומו של עולם, או גילוי של עוד מתכון שכנראה לא נבשל אף פעם, או עוד כתבת טיולים שנאחסן במגירת החלומות ההולכת וגדלה. כל אחד מאיתנו בפינה אחרת בסלון, פורסים את גליונות הענק של העתון. יום אחד הופיע החלק הראשון של כתבת החלומות, בו תיארה נירה רוסו שהיתה אז כתבת האוכל של העתון, טיול למערב קנדה, שנראה הכי בלתי אפשרי עבורנו. שבוע שלם חיכינו בקוצר רוח ובמתח רב לחלק השני. רק אז העזנו להתחיל לחלום בקול רם. צריך לזכור שזה עידן בו טיילנו על פי ספרי טיול, שהיינו משוכנעים כי נכתבו על ידי מומחים. הספרים האלה שלחו אותנו למקומות הכי יפים בתבל, כאלה ש

איך להתמצא באוספת אוצרות:

פרקי הבלוג:

הבלוג עוסק בנושאים מגוונים – טיולים, אוכל, סקירות ספרים שאהבתי, אמנות ועוד נושאים מגוונים.

לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד הראשי של הבלוג, בו תוכלו לנווט לפי קטגוריות, לפי חיפוש בקוביית החיפוש לפי מילות מפתח
או בלחיצה על לשונית האינדקס שתוביל לעמוד המסודר לפי ארצות ונושאים לפי א'-ב'.

השביל העולה להר:
רומן היסטורי פרי עטי המתפרסם רק כאן. לחיצה על הלשונית בסרגל העליון תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל פרקי הסיפור. תיהנו ואל תשכחו לספר לי רשמים בסוף.


מסלולים:
Road trips - מסלולי טיול מצולמים על מפה שאני מציירת עבורכם. לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל המסלולים.

  • fcebook
  • Pinterest
  • Instagram

© כל הזכויות שמורות לרבקה קופלר 2015