בלוג טיולים, השראה וסיפורים

אוספת אוצרות הוא בלוג אחר בנוף הבלוגים העוסקים בתיירות: אני מספרת סיפורים קטנים שהם השראה לטיולים, להתבוננות וללמידה בשלבי התכנון, הטיול עצמו ולאחריו. הסיפורים שלי עוסקים באמנות, אוכל, נוסטלגיה שיכולה לגעת בכולם ובזכרונות אישיים, מלווים בטיפים מועילים ולינקים להעמקה. כמעט לכל הפוסטים אני מצרפת מפה שאני מציירת לבד.

ביבליופיליה

סיור ב"ממלכה" של עידו אגסי, אמן ספר. יש רגעים בהם אני הכי שמחה שאני אוספת אוצרות, ושיש לי בלוג בו אני יכולה לתעד אותם. אחד כזה היה הביקור/סיור בבית המלאכה של עידו אגסי, אמן ספר מ"אבן חושן" במושב חרות, אותו אירגנה יעל ברזילי, שתיעדה גם את חוויותיה מהביקור בבלוג המיוחד במינו יעל בפינה. אני אוהבת ספרים. לקרוא ולהתבונן בהם, לחוש את פעמי הזמן לידם. ספריות ציבוריות הן אתר תיירות מועדף עלי, בייחוד אלה שמציגות את אוסף הספרים העתיקים שלהן ואת כתבי היד שברשותן, לכן שמחתי כל כך כשהוצע לי להשתתף בסיור הזה. עידו אגסי בממלכתו כבר בכניסה למושב, אני זוכה לקבלת פנים בדמות משב רוח בריח פריחת הדרים וידעתי שהגעתי למקום קסום, אבל כשעמדתי בפתח "הממלכה", זה שם בית המלאכה של עידו, נעתקה נשמתי ממש. אם יש סיבה להמצאת

שמיכת סבתא

עשיתי זאת! אני חייבת להתחיל בתרועת נצחון, כי לקחתי על עצמי משימה ארוכת טווח, ריצת מרתון של ממש, ועמדתי בה. עד הסוף. יאיי! יריית הפתיחה היתה בפוסט בו התגעגעתי בקול רם למעגלי נשים ובסופו בדקתי את יכולת הסריגה שלי. בלוג הרי מניע לפעולה וכיוון שהבטחתי בקול רם, הלכתי וקניתי חבילת צמר אחת כדי לטעום, כדי לתת לאצבעות לנסות את מה שהבטחתי. בני הבית העלו חשש כי הפרויקט גדול מדי, שאפתני מדי, אבל אני הכרזתי שאני רוצה שמיכת ריבועים כמו שהיתה לסבתא שלי. עכשיו רגע של אמת. התקופה היתה מאוד מתוחה מבחינתי. חיפשתי אפיק להוצאת קיתונות ופניתי לתרופת סבתא מוכרת היטב – ריפוי בעיסוק במובן הראשוני של המילה – עבודה מרפאה. בחרתי דוגמת סריגה פשוטה. כזו שהספירה בה מונוטונית, שאין צורך לתכנן, בודאי לא לבדוק וקשה מאוד להתב

הדרך אל הכפר

כמה רחוק צריך לנסוע כדי לחזור בזמן? במרחק נסיעה קצר מאתרי תיירות מאוד מוכרים בטרנסילבניה, שוכן הכפר בו נולד וגדל אבי. אין מקום אותנטי ממנו, כדי לצפות באורח חיים שלא השתנה כמעט, מזה כמה מאות שנים. אבי שכב לבד בבית החולים, חולה ומסכן. כשראה אותי התחיל לבכות בדמעות של ממש, שזהו. הכל נגמר והוא יותר לא יראה אותם אף פעם. את מי? שאלתי, והוא מנה שמות, אחד אחד, והסביר לי שכולם מהכפר בו נולד וגדל ומהעיר הקרובה, אוֹדוֹרהֵיי, אליה שלחו אותו ללמוד כשבגר. הכפר הזה – צֵ'הֵטְפוֹלווֹ (Csehétfalva) היה נוכח בביתנו לא מעט, בחלקי סיפורים. לא היתה אפילו תמונה אחת לעטר אותם ואמא תמיד רטנה כשהם הופיעו בחיינו, לא הבינה מה פתאום הוא מתרפק על הזכרונות ההם. הוא סיפר על עגלה וסוס, על בית המרזח, על אחיו הבכור ועל האוכל

כמו בסרט

דמויות הסרט "סארו בדרך הביתה", רצו על המסך בצילומים יפייפים. לצערי הסרט לא זכה בסוף באף אחד מפרסי האוסקר להם היה מועמד. הם סיפרו את הסיפור המופלא של סארו ואני ראיתי דברים אחרים לגמרי מבעד למסך הדמעות שלי. היא נהגה לפצח לי את הגרעינים כדי שלא יהיה לי קשה מדי. אני, הילדה הקטנה, ישבתי מצידה האחד של סבתא ואחותי מצידה השני. בזכרון הילדות שלי אני זוכרת צמידות יתרה וטעם מלוח ומתוק יחדיו. כשחזרנו על הסצינה הזו ערב ערב, בערבים החמים של אוגוסט המהביל, כשאנחנו כבר בארץ, לגרעינים לא היה אותו הטעם וסבתא התגעגעה בקול רם לגינה היפה והגדולה מהסצינה הקודמת. נולדתי בעיר גדולה בטרנסילבניה, כזו שהיתה פעם מפוארת, שחיקתה בארכיטקטורה שלה את פאר הקיסרות האוסטרו-הונגארית. ביום שעמדתי בה שנית, עת באתי לגלות את שרידי

איך להתמצא באוספת אוצרות:

פרקי הבלוג:

הבלוג עוסק בנושאים מגוונים – טיולים, אוכל, סקירות ספרים שאהבתי, אמנות ועוד נושאים מגוונים.

לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד הראשי של הבלוג, בו תוכלו לנווט לפי קטגוריות, לפי חיפוש בקוביית החיפוש לפי מילות מפתח
או בלחיצה על לשונית האינדקס שתוביל לעמוד המסודר לפי ארצות ונושאים לפי א'-ב'.

השביל העולה להר:
רומן היסטורי פרי עטי המתפרסם רק כאן. לחיצה על הלשונית בסרגל העליון תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל פרקי הסיפור. תיהנו ואל תשכחו לספר לי רשמים בסוף.


מסלולים:
Road trips - מסלולי טיול מצולמים על מפה שאני מציירת עבורכם. לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל המסלולים.

  • fcebook
  • Pinterest
  • Instagram

© כל הזכויות שמורות לרבקה קופלר 2015