בלוג טיולים, השראה וסיפורים

אוספת אוצרות הוא בלוג אחר בנוף הבלוגים העוסקים בתיירות: אני מספרת סיפורים קטנים שהם השראה לטיולים, להתבוננות וללמידה בשלבי התכנון, הטיול עצמו ולאחריו. הסיפורים שלי עוסקים באמנות, אוכל, נוסטלגיה שיכולה לגעת בכולם ובזכרונות אישיים, מלווים בטיפים מועילים ולינקים להעמקה. כמעט לכל הפוסטים אני מצרפת מפה שאני מציירת לבד.

הטענת מצברים, בפארק המעיינות

התעוררתי מוקדם אחרי עוד לילה סוער בו זימנתי בחלומותי מי ממכרי שלא פגשתי שנים רבות, והנה נעשה בהם נס והם לא השתנו כלל. הלומת חלום הטענתי מהר את הבטריה של המצלמה, כי באותו רגע החלטתי שזה יום לטיול, יום לטעינת מצברים. על דגם הטיול המתאים למצב רוח מעין זה, סיפרתי כבר לא אחת: אנחנו יוצאים לכביש ומחליטים צפונה או דרומה, המכונית שלנו יודעת לנווט לבד לאן לקחת אותנו. כל כך מפליא שאחרי כל כך הרבה טיולים בארץ עדיין נותרו כבישים שאיננו מכירים ולכן אנחנו מתלהבים ממראם ומטים את כיוון הנסיעה אליהם, מכביש אחד למשנהו, הגענו לכניסה המערבית לפארק המעיינות, עצרתי בחריקת בלמים לפני הפניה ימינה ופניתי לכביש שמעולם לא פגש אספלט והגשמים האחרונים הפכו אותו לבוצי ומלא בורות. בכניסה לשמורת הטבע קיבלו אותנו במאור פנים.

עדיין אליס

"תהפכי את הסיפור לאוצר", אומר לי בנזוגי, כזה שאפשר לגמוע ממנו את חצי הכוס המלאה אפילו שהוא עצוב. את זה הוא אמר כשצפיתי בסרט לפני כמה חודשים, אבל אני גנזתי אותו, במקום. אולי מפחד. אבל מסתבר שגם לפחד יש דרגות שונות והשבוע פגשתי כנראה בדרגה גבוהה עד כדי קושי לכתוב עליו, אז אולי אליס מהסרט "עדין אליס" תנחם אותי, כי אין כמו סרט שעשוי לעילא ולעילא כדי לדבר מתוך גרוני. למה אני אוספת אוצרות בסרט כזה עצוב? התשובה פשוטה. עצב הוא חלק מהחיים, בלעדיו אין שמחה. הבלוג יוצא לחפש אוצרות גם במחוזות אלו, והסרט המדובר עשוי היטב, רגיש לפרטים, מתמודד עם הנושא באופן הכי מכובד והגיוני בעיניי בו ניתן להתמודד עם נושא כל כך קשה, מפחיד ובלתי ברור. וכן, כי אסור להתבייש באף מחלה. נמנעתי בכוונה תחילה מקריאת הספר ומצפיה בס

יערות

מרגע שראיתי את העצים הבוערים על מרקע הטלוויזיה, בשריפה הגדולה שהשתוללה בארץ, רציתי רק לספר סיפורי יער, רציתי שיכבו מהר את האש שפרצה בעוד ועוד מקומות. חשתי מועקה כבדה על כל האנשים שנותרו ללא בתיהם ועצב בלתי נגמר על העצים הרבים ששוב אינם. עצים, לימדו אותנו מגיל צעיר, הם משהו שצריך להאבק על קיומו. עצים, סיפרו לנו הם חלק מסיפור הציונות שאלמלא שתלנו ותיחזקנו ועישבנו – הם לא היו כאן כנראה בודאי לא במצבורים גדולים כמו שאנחנו מכירים ולכן, כבר מגיל גן הילדים, כל שנה בטו' בשבט הובילו אותנו שורות שורות, מסודרים זוגות של ילדים קטנים לשתול עוד חורשת אורנים ועוד אחת. חורשה הסבירה לנו פעם המורה מירה, התמירה והיפה, חורשה היא היער של ארץ ישראל. בשבוע בו נשרפו לנו כל כך הרבה עצים שהציתו בלהבות כל כך הרבה בתים

רגנסבורג, עיר עתיקה

ימי הביניים המוקדמים מרתקים אותי מזה זמן. אפילו כתבתי על כך כאן. רגנסבורג נבחרה ליום טיול ממינכן כי בניגוד להרבה ערים המתקראות "ימייבינמיות" – זו "עיר אמיתית" ולא משוחזרת, כלומר, העיר לא נחרבה בחמש מאות השנים האחרונות ובתיה עומדים במקומם כביום בו נבנו. עם טקסט כזה הדמיון שלי הפליג למרחקים. חשבתי לקפוץ קפיצת זמן, כפי שאני אוהבת ולהלך ברחובות המאה השמינית. רכבת ממינכן (30 יורו הלוך ושוב לשניים, שעה ועשרים לכל כיוון) מנחיתה אותנו בתחנת הרכבת של רגנסבורג. אנחנו לוקחים בלשכת התיירות שבתחנה מפה ויוצאים לדרך. העיר העתיקה, זו שריתקה אותי בקריאה וגרמה לי לחלומות בהקיץ, נמצאת במרחק חציית גן ציבורי, שבעת טיולנו באוקטובר עומד בשלכת יפה. בעיר רחובות צרים המתרכזים לככרות צבעוניות, חלק מהרחובות רחבים יותר,

איך להתמצא באוספת אוצרות:

פרקי הבלוג:

הבלוג עוסק בנושאים מגוונים – טיולים, אוכל, סקירות ספרים שאהבתי, אמנות ועוד נושאים מגוונים.

לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד הראשי של הבלוג, בו תוכלו לנווט לפי קטגוריות, לפי חיפוש בקוביית החיפוש לפי מילות מפתח
או בלחיצה על לשונית האינדקס שתוביל לעמוד המסודר לפי ארצות ונושאים לפי א'-ב'.

השביל העולה להר:
רומן היסטורי פרי עטי המתפרסם רק כאן. לחיצה על הלשונית בסרגל העליון תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל פרקי הסיפור. תיהנו ואל תשכחו לספר לי רשמים בסוף.


מסלולים:
Road trips - מסלולי טיול מצולמים על מפה שאני מציירת עבורכם. לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל המסלולים.

  • fcebook
  • Pinterest
  • Instagram

© כל הזכויות שמורות לרבקה קופלר 2015